<h1>ריבב"ן — פסחים</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[פסחים ו' ע"א] בהמת ארנונא, המלך נוטל מהן עישור, פטורה מן הבכורה, דקיימא לן, כל שיד גוי באמצע פטור מן הבכורה, דכת' כל בכור בישראל, ולא באחרים, דהיינו גוים. ואפילו יש בו חלק בדבר מועט, אפילו באזנו, כדמפרש בפרק קמא דבכורות [ג' ע"א]. ואע"ג דמצי ישראל לסלק לו לגוי במעות, דנראה שאין לו בגוף הבהמה, פטור, דהשתא מיהא הא לא סלקיה. חייבין בחלה מדרבנן, מחלקו של ישראל. לית ליה קלא, דיש חלק לגוי ואתו למיחשדיה.
<h2>דף כז.</h2>
[פסחים מ"ו ע"א] פיס'. כיצד מפרישין את חלה בטומאה בארץ ישראל. אם ניטמאת העיסה אינה ראויה חלתה לאכילה, שהאוכל חלה טמאה עובר בעשה כתרומה, דעשה דתרומה מפורש ביבמות פרק הערל [ע"ג ע"ב]. [שאחר שאינה ראויה לאכילה אסור לאופותה ביום טוב ולשהותה לערב אי אפשר שמא תחמיץ ולשרפה ביום טוב אי אפשר שאין שורפין קדשים ביום טוב]. לא תקרא לה שם חלה עד שתיאפה, דאי קרי לה שום חלה הואיל דאי בעי מיתשיל עלה ומשויא ליה הקדש טעות ונשאל עלה על ידי חכם ומתיר את נדרו והיא שלו ומוזהר עליה בבל יראה ובל יימצא. ובאפייתה אין בה איסור מלאכה הואיל וכל פיתא ופיתא חזיא ליה. תטיל לצונן כדי שלא יחמיץ. לא זהו חמץ שמוזהרין עליה, דלא אמרי' הואיל דאי בעי מיתשיל עליה הויא ליה דידיה. ואם החמיצה החמיצה ואמרי' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, ובאפייה חייב משום לא תעשה מלאכה דלית ביה הואיל וכל פיתא חזיא ליה. הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה. ואם יאפה עוגה קטנה ויתנינה בסל עם שאר הכיכרין מפרישה לשם חלה. (יחד) [וחד] טעמא הוא, דאם קורא לה שם אחר אפייה לא מיפקעה מחלה, דהסל מצרפן לחלה. וגם אסור לשרוף קדשים ביום טוב כדילפינן בפרק במה מדליקין, דכת' עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביום טוב. וליתנה לבהמת גוי אסור, הרי הוא כאילו שורפה כיון שמבערה מן העולם. הא היא דחזיא לאכילה, ושמא לא יקרא לה שם חלה על זו. ויש מפרשין טעמא משום דאי בעי מיתשיל עלה אפילו קרא שם חלה על זו יכול לאופותה ולישאל עלה והויא חזיא ליה וכל פיתא ופיתא חזיא ליה. וטיבלא לא הויא דיכול להפריש חלה ביום בעיסה שנאפת בו ביום ואכיל ליה כהן קטן, אפילו היא טמאה והוא טמא יכול לאוכלה לבד שלא תהא טומאה יוצאה מגופו קרי ונידות.
